יש רגעים שבהם משהו בגוף מתחיל לזרום, והזמן משנה צורה.
הנשימה מתארכת. המחשבות מתרחקות. הרגע הזה נעשה רחב יותר ממה שהיה קודם.
ארוס יכול להיות אחד השערים לרגעים כאלה.
הוא אחת התנועות הטעונות של החיוּת בגוף. לפעמים יש בו משמעות מינית, ולפעמים לא.
מה שלמדתי לאורך השנים הוא שהשער הזה לא נפתח כשרודפים אחרי שיא.
הוא נפתח כשמפסיקים למהר. כשאין תוצאה שמודדים, ואין סוף שצריך להגיע אליו.
טראנס, כמו שאני מכירה אותו, אינו איבוד שליטה.
הקשב משתנה. המילים נרגעות. תחושת הזמן מתרככת, והגוף נעשה נוכח יותר.
לפעמים יש בו התרחבות. לפעמים שקט. לפעמים תחושה של חיבור למשהו רחב יותר.
ודווקא שם הגבול חשוב יותר.
כשהתודעה מתרחבת, היא צריכה מיכל. הסכמה שנבדקת שוב ושוב. קצב שהגוף מסוגל לשאת.
והיכולת לעצור, גם בתוך רגע שמרגיש טוב.
ארוס אינו מטרה, ואינו סימן להצלחה. יש רגעים שבהם הוא מופיע, ויש תקופות שבהן לא.
הטראנס נפתח ברווח. הרווח שבין מחשבות. הרווח שבין פעימות. הרווח שבין מגע אחד לאחר.
זהו רגע שבו אין ציפייה, אין דרמה, אין הישג. רק נוכחות. ומשם משהו מתחיל לזוז.