במשך שנים חשבתי שכדי לשנות משהו עמוק, אני חייבת לעבוד קשה. שריפוי הוא עניין רציני, כבד, לפעמים אפילו כואב.
אבל הגוף שלי לימד אותי אחרת.
הוא לימד אותי שהנוקשות הזו שאנחנו סוחבים, הכתפיים המורמות, הנשימה הקצרה, השריון שבנינו כדי לשרוד את היום-יום, לא נמסה תחת לחץ. היא נמסה תחת רכות.
עונג הוא לא רק הנאה. הוא שפה. כשכתבתי את המילים טרנספורמציה דרך עונג, ידעתי שחלק מהאנשים ירימו גבה. אבל זו האמת שמנחה אותי בקליניקה מדי יום.
כשאני פוגשת גברים שמגיעים אליי, אני רואה את אותו הדבר: הם מצליחים, הם חזקים, אבל הם עייפים. השריון שלהם הפך לכבד מדי. הם מחפשים לחזור להרגיש. אצל חלקם, כשהם מרפים לתוך מגע מודע, מופיעה תחושה שמשהו נפתח: לצד הרפיה של השרירים, לעיתים מורגשת גם יותר חיוּת.
הקליניקה שלי היא מרחב שבו מותר להניח את הכל בצד.
השינוי הכי עמוק שחוויתי בחיי קרה כשנתתי לעצמי רשות ליהנות מהדרך.
האם אתה נותן לעצמך את הרשות הזו?